עד כמה אנחנו ממוקדים ומרוכזים?

אני רוצה להציג כאן שני סיפורים השונים זה מזה, אבל שניהם עוסקים בסכנות ובהרגלים הרעים שאנחנו עצמנו יוצרים ע"י השימוש בטלפונים ניידים מבלי שנגדיר לעצמנו גבולות אישיים סביב השימוש בהם. כמה כינו זאת "הפרעת הטלפונים הניידים בחיינו" או באנגלית: MPIL "Mobile phone interference in life".  בסופו של מאמר זה יש מספר שאלות שאתם יכולים לשאול את עצמכם  בקשר לגבולות שאתם שמים לטכנולוגיה, כך שתוכלו לבדוק את עצמכם,
ואולי גם ליצור הרגלים חדשים ובריאים יותר שיהיו טובים לכם ולאלה שבסביבתכם?

הסיפור הראשון הוא על סטודנטית צעירה בת 22 הלומדת משפטים באוניברסיטה. היא מספרת לי עד כמה קשה לה לשבת על "ישבנה" וללמוד למבחן.  היא אומרת שבכל כמה דקות היא זקוקה לבדוק הודעות בטלפון הנייד שלה וכמה לייקים היא קיבלה לפוסט האחרון שלה באינסטגרם.  לשאלתי אם זה היה תמיד כך, היא עונה שלא.  היא זוכרת את עצמה לומדת לבגרות שלה מלפני ארבע שנים. אז לא היה לה את הצורך לבדוק את הטלפון בתדירות כה גבוהה והיא היתה מסוגלת להתרכז לפרקי זמן ארוכים יותר.  הסיפור שלה אינו ייחודי – למעשה יש כמות גדולה מאוד של מחקרים סביב התמודדות כזו בדיוק.  ראו מחקר שנעשה ע"י מרסי Marci (2012) על הסחת הדעת של הטלפון הנייד בזמן למידה.  מחקר אחר חקרו סטודנטים באוניברסיטה וגילו שלריבוי משימות (מולטיטסקינג) של המדיה יש השפעה מזיקה ביותר על ה- well-being”".  הצעתי לסטודנטית להשתמש בטכניקת פומודורה (Pomodora) .  מה שאנחנו צריכים זה ליצור הרגלים חדשים בהם אנחנו קובעים גבולות לשימוש בטלפונים שלנו ושבהם אנחנו מתחייבים כלפי עצמנו או עורכים חוזה עם עצמנו לשבת רק עם דבר אחד לפרק זמן מסויים.

הסיפור השני הוא על אישה בת 41 , אם לשני ילדים בני 7 ו 3.  היא יועצת עסקית מאוד מצליחה ומנהלת עסק עצמאי במשך חמש השנים האחרונות.  היא פוגשת את לקוחותיה בבקרים ובערבים.  בין השעות 1:30 עד 4 הוא הזמן בו היא רוצה להיות נוכחת בבית עם ילדיה.  אלא שזה לא בדיוק קורה.  לעתים קרובות היא עונה לטלפונים שמגיעים בזמן זה.  היא נזכרת בדוא"ל שלא התייחסה אליו ופותחת את המחשב הנייד שלה כדי לענות.  היא עצמה אומרת שאם היא היתה עם לקוח בזמן זה, היא לעולם לא היתה עונה לטלפונים או מתחילה לענות למיילים.  מטריד אותה שאין לה התחייבות כזו כשהיא עם ילדיה.  היא אומרת שלעיתים קרובות הילדים עסוקים בענייניהם והיא מרגישה שהיא יכולה לענות לטלפונים פה ושם.  בכל מקרה היא מרגישה רגשות אשמה ואומרת לי שהיתה רוצה להתחייב מחדש לשהייה עם הילדים ושתהיה באמת נוכחת.

לכולנו יש תחומים בהם אנחנו יכולים להפחית את השימוש בטכנולוגיה, או לשים לו גבולות. אולי אנחנו יודעים שאנחנו צופים יותר מידי בטלויזיה – אולי פרק אחר פרק בסדרה?  בנטפליקס הפרק הבא מתחיל לפני שאנחנו אפילו יכולים ללחוץ על הפסקה.  אולי אנחנו משחקים ברשת משחקים כמו קנדי קראש, סודוקו או פלייסטיישן?  אנחנו רוצים להיות נוכחים אבל אנחנו לא מגדירים את הגבולות שלנו ולא מממשים אותם.  אם אנחנו לא מודעים לכך  אנחנו עלולים להיות בריבוי משימות.  המוח שלנו רגיל לדילוגים מסביב ולמה שמתייחסים כחילוף משימות.  אני יודעת שאני יכולה לשבת מול סרט ולעבוד על המחשב הנייד שלי.   ריבוי משימות מפחית את הנוכחות שלנו, את תשומת הלב שלנו ואת האפקטיביות שלנו.

מספר שאלות למחשבה ואולי גם הדרכה ליצירת הרגלים חדשים:

מה הדבר הראשון שאתם עושים כשאתם פותחים את העיניים בבוקר?  אם אתם כמו 80% מהאנשים בעולם המערבי אז אתם בודקים ההודעות בטלפון הנייד שלכם.  השאלה היא האם אתם רוצים להמשיך בהרגל זה?

איך נראה היום שלכם?  מתי אתם חשים שאתם רוצים פסק זמן מהטכנולוגיה?

כמה פעמים ביום אתם בודקים את הטלפון הנייד שלכם וכמה פעמים הוא קוטע אתכם?

אילו הרגלים וגבולות אתם רוצים ליצור כדי להגביל את השימוש שלכם בטכנולוגיה?

בקצרה, לחיות חיים מודעים, זה להגדיר מטרה של מה אנחנו רוצים מעצמנו ומהחיים שלנו.  קיימות הרבה הסחות דעת שמושכות  את תשומת הלב שלנו.  השאלה היא אילו מהסחות הדעת הן במעגל ההשפעה והפיקוח שלנו?  במאמר זה אני מזמינה אתבם, הקוראים, לעבור על ההרגלים היומיים שלכם ולהגדיר ולהתחייב לגבולות חדשים ולמשמעת.  לכל אלה תהיה השפעה ישירה על ה wellbeing שלכם כך שתהיו הגרסה הטובה ביותר של עצמכם.